ת"א 4031/02, טוקר ואח' נ' שלומוב
השופט י' שפירא
עו"ד א' נחמד לתובעים; עו"ד מ' בן ארי לנתבעים.
28.11.2004
העובדות:
א. בעלי הדין הינם בעלים של יחידות בבניין בירושלים. לתובעים דירות וחנויות וחלקם ברכוש המשותף עולה על שליש.
ב. הנתבעים הינם בעלי נכס בקומת המרתף, וחלקם ברכוש המשותף קטן מעשירית מהרכוש המשותף.
ג. כתב התביעה מייחס לנתבעים פלישה לחללים ובניה בהם, הוספת תוספות בנייה בשטח הרכוש המשותף, השתלטות על חצר, פריצת קיר והתקנת דלת כניסה בו, הריסת בור הביוב המרכזי של הנכס והתקנת צינור לרחוב ללא אפשרות ניקוז.
ד. לטענת התובעים, הפעולות האמורות נעשו ללא הסכמתם וללא היתר כדין.
ה. התובעים טוענים כי הפעולות האמורות גרמו להם נזקים בנכס ופגיעה בקניין. לדבריהם, עושים הנתבעים שימוש שלא כדין בנכס וכן התעשרו על חשבונם שלא כדין.
ו. הנתבעים לא חולקים על כך שביצעו את העבודות האמורות בכתב התביעה, ואף לא חולקים על כי העבודות נעשו ללא היתר בניה כחוק.
ז. הנתבעים טוענים טענת 'הודאה והדחה' לדבריהם, כל השינויים נעשו לנגד עיני התובעים, בידיעתם ובהסכמתם. כמו כן טענו הנתבעים לשיהוי בהגשת התביעה.
ח. התובעים טוענים מנגד כי בתקופה מסוימת ראו כי הנתבעים מבצעים פעולות בניה, אולם הם לא ידעו כי מדובר בשטח שלהם או שטח שמהווה רכוש משותף.
החלטה:
א. הנתבעים רמסו ברגל גסה את זכויות הבעלים של הרכוש המשותף, וניצלו את העדרם או את פחדם לנקוט באמצעים מיד, והתעלמו מהחוק.
ב. על פי סעיף 55(ב) לחוק, לא ניתן לבצע עסקה במקרקעין לגבי הרכוש המשותף בהינתק מהיחידה שאליה הוצמד חלק יחסי מן הרכוש המשותף, ולפיכך גם אין לפרק שיתוף ברכוש משותף.
ג. גם כאשר ליחידה מסוימת בבית משותף הוצמד שטח כלשהו, עדיין אין הדבר מאפשר לבעל היחידה לבנות בה כרצונו, שכן זכויות הבניה בחלקה שייכות לכלל הבעלים.
ד. הוצאת חלק מהרכוש המשותף צריכה להיות מפורשת וברורה ולא על דרך היקש או הסכמה מכללא.
ה. השיהוי במקרה הנדון לא יכול להועיל לנתבעים, במובן זה שיביא לדחיית התביעה, שכן לא הוכח בפני שבשיהוי היה מתן ביטוי לויתור על זכות, בנסיבות כפי שתוארו לעיל.
ו. כמו כן הנתבעים לא הוכיחו שמצבם הורע בעקבות השיהוי. נהפוך הוא, הם עשו עושר ולא במשפט על חשבון זכויות התובעים.
ז. יש ומשך הזמן שחלף מעלה את האפשרות שהבעלים השלים עם נוכחות הפולש באופן שהדבר יקנה לפולש מעמד של בר רשות, אולם גם רשות זו ניתנת להפסקה בכל עת.
ח. בנסיבות המקרה האמור, בעקבות השיהוי הרב בהגשת התביעה, לא יהא זה הוגן להורות על החזרת המצב לקדמותו, שעה שהיחידות מושכרות לצדדים שלישיים שאינם צד להליך זה. אולם, בית המשפט ייעתר לסעד הכספי המבוקש.
ט. סעיף 33 לחוק קובע כי שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש
התביעה התקבלה
השופט י' שפירא
עו"ד א' נחמד לתובעים; עו"ד מ' בן ארי לנתבעים.
28.11.2004
העובדות:
א. בעלי הדין הינם בעלים של יחידות בבניין בירושלים. לתובעים דירות וחנויות וחלקם ברכוש המשותף עולה על שליש.
ב. הנתבעים הינם בעלי נכס בקומת המרתף, וחלקם ברכוש המשותף קטן מעשירית מהרכוש המשותף.
ג. כתב התביעה מייחס לנתבעים פלישה לחללים ובניה בהם, הוספת תוספות בנייה בשטח הרכוש המשותף, השתלטות על חצר, פריצת קיר והתקנת דלת כניסה בו, הריסת בור הביוב המרכזי של הנכס והתקנת צינור לרחוב ללא אפשרות ניקוז.
ד. לטענת התובעים, הפעולות האמורות נעשו ללא הסכמתם וללא היתר כדין.
ה. התובעים טוענים כי הפעולות האמורות גרמו להם נזקים בנכס ופגיעה בקניין. לדבריהם, עושים הנתבעים שימוש שלא כדין בנכס וכן התעשרו על חשבונם שלא כדין.
ו. הנתבעים לא חולקים על כך שביצעו את העבודות האמורות בכתב התביעה, ואף לא חולקים על כי העבודות נעשו ללא היתר בניה כחוק.
ז. הנתבעים טוענים טענת 'הודאה והדחה' לדבריהם, כל השינויים נעשו לנגד עיני התובעים, בידיעתם ובהסכמתם. כמו כן טענו הנתבעים לשיהוי בהגשת התביעה.
ח. התובעים טוענים מנגד כי בתקופה מסוימת ראו כי הנתבעים מבצעים פעולות בניה, אולם הם לא ידעו כי מדובר בשטח שלהם או שטח שמהווה רכוש משותף.
החלטה:
א. הנתבעים רמסו ברגל גסה את זכויות הבעלים של הרכוש המשותף, וניצלו את העדרם או את פחדם לנקוט באמצעים מיד, והתעלמו מהחוק.
ב. על פי סעיף 55(ב) לחוק, לא ניתן לבצע עסקה במקרקעין לגבי הרכוש המשותף בהינתק מהיחידה שאליה הוצמד חלק יחסי מן הרכוש המשותף, ולפיכך גם אין לפרק שיתוף ברכוש משותף.
ג. גם כאשר ליחידה מסוימת בבית משותף הוצמד שטח כלשהו, עדיין אין הדבר מאפשר לבעל היחידה לבנות בה כרצונו, שכן זכויות הבניה בחלקה שייכות לכלל הבעלים.
ד. הוצאת חלק מהרכוש המשותף צריכה להיות מפורשת וברורה ולא על דרך היקש או הסכמה מכללא.
ה. השיהוי במקרה הנדון לא יכול להועיל לנתבעים, במובן זה שיביא לדחיית התביעה, שכן לא הוכח בפני שבשיהוי היה מתן ביטוי לויתור על זכות, בנסיבות כפי שתוארו לעיל.
ו. כמו כן הנתבעים לא הוכיחו שמצבם הורע בעקבות השיהוי. נהפוך הוא, הם עשו עושר ולא במשפט על חשבון זכויות התובעים.
ז. יש ומשך הזמן שחלף מעלה את האפשרות שהבעלים השלים עם נוכחות הפולש באופן שהדבר יקנה לפולש מעמד של בר רשות, אולם גם רשות זו ניתנת להפסקה בכל עת.
ח. בנסיבות המקרה האמור, בעקבות השיהוי הרב בהגשת התביעה, לא יהא זה הוגן להורות על החזרת המצב לקדמותו, שעה שהיחידות מושכרות לצדדים שלישיים שאינם צד להליך זה. אולם, בית המשפט ייעתר לסעד הכספי המבוקש.
ט. סעיף 33 לחוק קובע כי שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש
התביעה התקבלה
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
